מאמרים

מילוט מהאילמות: כשהמילים של האחר ממיסות את הקפיאה טראומה נפשית איננה רק אירוע שהתרחש בעבר; היא חוויה הממשיכה לחיות ולהדהד בתוך הגוף, התודעה ומערכת העצבים בהווה. אחת התופעות המורכבות, השכיחות והכואבות ביותר של הפוסט-טראומה היא האילמות שנכפית על האדם – התחושה העמוקה כי אין בנמצא מילים, מושגים או משפטים שיוכלו לתאר את עומק השבר, החרדה והאלם. ברמה הפסיכולוגית והנוירולוגית, בזמן אירוע טראומטי עז או ממושך, המערכת המילולית של המוח נוטה לחוות הצפה שמביאה לניתוק. המצב הזה מוכר בתור תג

ללכת בחשכה ולחפש שביל חזרה חיים בצל משא רגשי כבד מרגישים לעיתים תכופות כמו הליכה ממושכת במבוך חשוך ללא מפה וללא מצפן. הטראומה, בין אם היא נולדה מתוך חוויה קרבית עזת עוצמה בשדה הקרב ובין אם נבטה מתוך משברי חיים אזרחיים, אובדן, פגיעה אישית או סערה נפשית מתמשכת, נוטה לצמצם את תודעתו של האדם לכדי מנגנוני הישרדות בסיסיים בלבד. במצב הישרדותי זה, הלב נסגר, התחושות הרגשיות מוקפאות, והעולם כולו נחווה דרך פילטרים של חשדנות, דריכות מתמדת, נתוק וזרות. אנשים רבים המתמודדים עם פוסט-טראומה