מאמרים

השבר, האור וההחלטה לצאת לאור במשך עשר שנים, בין הצללים של התמודדות יומיומית, שבילים של פוסט-טראומה וחיפוש מתמיד אחר משמעות, נכתבו מילים שלא יועדו לעיני כל. עשור של יצירה גנוזה התרחש במגירות, בפתקים קטנים, ביומנים אישיים ובמחברות שנצברו לאורך הדרך. היצירה הזו לא נולדה מתוך רצון לפרסום או שאיפה לתפוס מקום על מדפי החנויות; היא נולדה מתוך צורך קיומי מזוקק – להבין את הכאב, לפרק את השבר ולהעניק לו מילים שיכולות להחזיק אותו. כאשר היצר והנפש נפגשו בנקודת הכרעה, הבין היוצר עומר מידן כ

ללכת בחשכה ולחפש שביל חזרה חיים בצל משא רגשי כבד מרגישים לעיתים תכופות כמו הליכה ממושכת במבוך חשוך ללא מפה וללא מצפן. הטראומה, בין אם היא נולדה מתוך חוויה קרבית עזת עוצמה בשדה הקרב ובין אם נבטה מתוך משברי חיים אזרחיים, אובדן, פגיעה אישית או סערה נפשית מתמשכת, נוטה לצמצם את תודעתו של האדם לכדי מנגנוני הישרדות בסיסיים בלבד. במצב הישרדותי זה, הלב נסגר, התחושות הרגשיות מוקפאות, והעולם כולו נחווה דרך פילטרים של חשדנות, דריכות מתמדת, נתוק וזרות. אנשים רבים המתמודדים עם פוסט-טראומה